ימיני, ב' (תשפ"ב). ניתוח סגנוני של הספר "הסימפוניה ההרואית" לעזרא עוזרי. תימא, כ, 266-251.
בשנות הארבעים עלה לארץ מתימן מחבר הספר עזרא עוזרי עם אמו האלמנה ואחיו הבוגר, ולאחר ששהו במחנה עתלית עברו לגור בשכונת "נחלת ציון" בירושלים. כילד יתום הוא נמסר לבית היתומים דיסקין שבו נחשף לזוועות ולהתעללויות בילדים. הטרגדיות הותירו בו צלקות נפשיות, אך בזכות אנשים טובים באמצע הדרך ניצל ממשברים קשים. עוזרי חווה גם את הפערים התרבותיים בין חברה מסורתית לחברה מודרנית הקיימים בכל עדה, ולמרות הרקע החברתי-תרבותי הנחשל שלו הצליח להגיע להישגים מרשימים. המאמר מציג את מאפייני כתיבתו של הסופר עזרא עוזרי בספרו "הסימפוניה ההירואית" שהוא אחד מארבעה ספרים שכתב. הספר הוא מעין יומן חיים המתאר לפרטי פרטים את תושבי נחלת ציון החלכאים והנדכאים, העבריינים והמשוגעים בצד תושביה האחרים, שהרבו במתן צדקה ובגמילות חסדים וסייעו ללא לאות לכל מי שנזקק לעזרה. השכונה הייתה ענייה ומוזנחת והדמויות שחיו בה היו צבעוניות ורב-גוניות. במקום לכתוב אוטוביוגרפיה טיפוסית, יומן מטלטל וסוחט דמעות, בחר הסופר עזרא עוזרי להציג את סיפור חייו בדרך קלילה והומוריסטית ולהתמקד בחיובי ובטוב, תוך שילוב תמונות דמיוניות המאזנות ומרסנות את השפעת המשברים והקשיים שחווה. המאמר מסביר ומדגים את מאפייני הכתיבה שסייעו לו בהשגת מטרה זו: לשון ציורית, הומור, סטירה, פלפולי לשון, חזרות תחביריות רטוריות, פניות לקורא, אלוזיות, סיפורים מהלכים ועוד.