המאמר מבקש להשמיע את קולו האישי של יוסף שרון כעורך כתבי עת לספרות בין השנים 1982 – 1998. יוסף שרון המשורר הידוע, שפרסם שירים וספרי שירה, משורר המוערך כאחד ממובילי השיח השירי הישראלי בקרב בני דורו, שימש גם בתפקיד של עורך כתבי עת לספרות. יוסף שרון שימש כעורך אורח לשני כתבי עת ידועים : ״סימן קריאה״, רבעון מעורב לספרות בינואר 1988 ו״פרוזה״ הירחון לספרות ולאומנות, בנובמבר 1988. לאחר מכן ייסד את כתב העת לספרות ״רחוב״ ושימש כעורך ראשי לשלושת הגיליונות שפורסמו בשנים 1994- 1998. מחקר זה מבקש לבחון את מאפייני תפיסתו הפואטית והתרבותית, את מקורות הזיקה וההשפעה שהזינו את תפקידו כעורך במשך תקופה של 15 שנים ואת תרומתו למרחב הספרותי בארץ. מחקר זה מבקש גם לקבוע את מקומו בהבניית המרחב הספרותי במאה ה-20 , בתקופה המאופיינת במעברים מבחינה ספרותית ואומנותית בין המודרניזם לפוסטמודרניזים ובמציאות החיים במעברים שבין שלום למלחמה, כשהחברה הישראלית מתמודדת עם שסעים שבין קרבה ומריבה. המחקר מאמץ את התיאוריה הביקורתית "אקולוגיה ספרותית" (ליפסקר, 2002) המסייעת להבנות שפה חדשה על אודות החיים הספרותיים בארץ באמצעות מושגים משמעותיים מתחום המדעים כמו בית גידול, וגומחה ספרותית. תיאוריה ביקורתית זו מסייעת לבחון את תפקידו של יוסף שרון כעורך במרחבים חברתיים, ספרותיים ותרבותיים בתוך המערכת הספרותית ללא הקשר להיררכיה מי בספרות הקאנונית ומי לא נכלל בתוכה. במאמר ניתן למצוא גם ריאיון אישי שקיימת עם יוסף שרון לשם הרחבה, הסבר ותיקוף הממצאים.
https://icc-lev.primo.exlibrisgroup.com/permalink/972ICC_LEV/1t0aqfr/alma990001808430107526