קוראות וקוראים יקרים,
שנה וחצי עברה מאז שבעה באוקטובר 2023 ואנחנו עדיין במלחמה שלא ידענו כמותה. אנו עדיין לא יודעים דבר על אודות מצבם של 59 החטופים בעזה, והתושבים בדרום ובצפון מנסים לחזור לחיי שגרה כלשהי. עם זאת, למערכת כתב־העת שלנו נשלחו מאמרים רבים, ולאחר הליך השיפוט שבעה מהם נבחרו לגיליון זה. כולם מעניינים וחשובים לשיח החינוכי בחינוך המיוחד ובכלל.
המאמר הראשון, מאת אלון זמיר, עוסק בהצטלבויות בין דת, מגדר ומוגבלות בגיל ההתבגרות של נערות חרדיות עם מוגבלות שכלית התפתחותית. מחקר זה מציג את האתגרים הייחודיים ואת ההתמודדויות המורכבות של קבוצה זו.
עמרי בינג ואביטל חיימי מציגים במאמר השני בגיליון את "המעטפת" – גישה חדשנית להכלת תלמידים עם קשיי תפקוד והתנהגות במסגרת חינוכית. המאמר סוקר תופעה של התפרצויות בבית הספר, בוחן את השלכותיה ומציע מענים ארגוניים מותאמים להתמודדות עימה.
במאמר השלישי מביאות מטי זכאי משיח ודפנה טל חקר מקרה של חדשנות חינוכית בבית ספר לחינוך מיוחד, מנקודת מבטו של הצוות החינוכי. המאמר מציג את השינויים ואת ההתקדמות שחלה בעבודה עם ילדים עם אוטיזם בעקבות יישום של גישות חדשניות.
המאמר הרביעי בגיליון מציג את מחקרם של עארף אבו-גוידר, עבד אלכרים אבו סרייה ובדיע אלקשאעלה, שבחנו את עמדותיהם של מורים בדואים בחינוך הרגיל כלפי שילוב תלמידים עם מוגבלות בכיתה רגילה. המחקר מציג את האתגרים ואת ההזדמנויות בשילוב זה.
רעיה אלון מציגה במאמר החמישי בגיליון מחקר משולב־שיטות על קבלה של אחאים עם תסמונת דאון. ממצאי המחקר מספקים מבט מקיף ועשיר על קבלת אחאים בגיל הבגרות המתהווה את אחיהם עם תסמונת דאון.
במאמר השישי מציג איתי הס את פיתוחו של שאלון עמדות כלפי פוטנציאל יכולותיהם של תלמידים עם צרכים ייחודיים, ומביא ממצאים עיקריים בשימושו בחינוך הכללי. המאמר מדגיש את החשיבות של תפיסות חיוביות כלפי תלמידים עם צרכים ייחודיים.
לבסוף, במאמר השביעי, החותם את הגיליון, טניה לוי-גזנפרנץ ואליסיה גרינבנק מציגות את תפיסותיהן של מורות לגבי ילדים בסיכון ולגבי חובת הדיווח. המאמר מדגיש את האחריות הרבה המוטלת על כתפי המורות בתפקידן כמחנכות ומדגיש את הצורך במתן מענים רגישים ומותאמים למורים, במיוחד בתקופות של מלחמה או חירום, כדי לתמוך בילדים מבחינה רגשית, חברתית ולימודית ולמנוע פגיעות ארוכות־טווח ברווחתם ובבריאותם הנפשית.
אני מקווה שתמצאו את המאמרים בגיליון זה מעניינים ומעשירים, ושהם יתרמו להעמקת הידע וההבנה ולהרחבת השיח החינוכי בתחום החינוך המיוחד.
אחתום בתפילה לשובם של כל החטופים ולשובם של כל החיילות והחיילים בשלום לביתם!
קריאה מהנה, רבקה
ד"ר רבקה הלל לביאן
עורכת כתב־העת
אלון זמיר
הקהילה החרדית מכתיבה לנשים נורמות התנהגות קשיחות הן במסגרת הביתית הן במרחב הציבורי. נורמות אלו מאופיינות בחלוקה מגדרית קשיחה ובהקפדה רבה על צניעות האישה החרדית, מתוך תפיסה של "כל כבודה בת מלך פנימה." הצניעות נתפסת כחלק בלתי־נפרד מההגנה על כבודן של נערות עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) ומהשמירה על מוגנותן בתוך הקהילה. המחקר בחן את גיל ההתבגרות של נערות עם מש"ה בהקשר תרבותי־חרדי, תוך שימוש בפריזמת ההִצְטָלְבִיוּת והגישה החברתית למוגבלות, ובשיטה רטרוספקטיבית. המחקר התבצע בפרדיגמה האיכותנית. נדגמו ורואיינו חמש יחידות משפחה של נערות חרדיות עם מש"ה בראיונות עומק רטרוספקטיביים. נערכו 17 ראיונות, מכל יחידה משפחתית רואיינו הורים, אחאים והאישה עם המוגבלות. מניתוח היחידה המשפחתית עלו שלוש תמות המעצבות את החוויה המשפחתית בהתייחס לגיל ההתבגרות של נערות עם מש"ה: (א) "חשוב כל כך לשמור על הצניעות שלה" – גיל ההתבגרות של נערות עם מש"ה בחברה החרדית כמעוצב על ידי ערכי הצניעות; (ב) "היא התעניינה פתאום בגברים" – התמודדות המשפחה החרדית עם המיניות המתעוררת של הנערה המתבגרת עם מש"ה; (ג) "היא עשתה מה שבראש שלה" – מרד גיל ההתבגרות הדתי של נערות עם מש"ה. ההִצְטָלְבִיוּת (מש"ה, מגדר וחרדיות) מעצבת את היחס המשפחתי ואת משטור הגוף כלפי נערות עם מש"ה. במובן זה, החברה החרדית שואפת לשמור על ערכיה המרכזיים, במיוחד בתחום הצניעות, מתוך דאגה כנה לכבודן ולמוגנותן של הנערות. עם זאת, המחקר מדגיש את החשיבות של הנגשת הידע על אודות גיל ההתבגרות למשפחות החרדיות ולנערות עם מש"ה, במטרה לאפשר להן להתמודד בצורה מיטבית עם האתגרים הייחודיים העומדים בפניהן, תוך כיבוד המסגרת התרבותית והדתית שבה הן חיות.
מילות מפתח: מש"ה, נערות חרדיות, צניעות, הִצְטָלְבִיוּת, המודל החברתי
ד"ר אלון זמיר, חוקר, מחנך ופסיכותרפיסט, המתמחה בגישה החברתית ובלימודי המוגבלות. הוא חוקר עמית במרכז מינרבה (MCIA) ופוסט־דוקטורנט במכון מופת, שבו הוא עוסק בחקר מוגבלות מנקודת מבט ביקורתית, תוך התמקדות בנושאים כמו מוגבלות ותיאולוגיה, שכול ואובדן בקהילות עם מוגבלויות וחינוך במרחב הרפואי. ד"ר זמיר מנהל את תוכנית "רחוק־קרוב" להכשרות ייחודיות וחבר הנהלה של היחידה להכשרות ייחודיות במכללת סמינר הקיבוצים. מחקריו משלבים ניתוח תיאורטי עם יישום מעשי, מתוך שאיפה לקדם גישות חדשניות ושוויוניות במערכות החינוך והרווחה.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
זמיר, א' (2024). הִצְטָלְבִיוּת בין דת, מגדר ומוגבלות: גיל ההתבגרות של נערות חרדיות עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית). חוקרים@החינוך המיוחד, 6, 27-1.
תודות
ברצוני להביע את תודתי העמוקה לפרופ' טובה בנד-וינטרשטיין על קריאתה הביקורתית של המאמר ועל תרומתה המכרעת לחידוד הפן ההצטלבותי ונקודת המבט הנשית. פרופ' בנד-וינטרשטיין משמשת לי מנטורית, ותמיכתה המקצועית והאישית הייתה ועודנה חיונית להצלחת המחקר ולפיתוחו.
תודה חמה גם לנעמי עמרן, שהייתה עובדת רווחה וסטודנטית שלי בעבר. נעמי פעלה במשך יותר מעשור עם כלל הזרמים בחברה החרדית, הן במסגרות חינוכיות הן במסגרות אשפוז חוץ־ביתיות לנוער חרדי בסיכון. השתייכותה לזרם החרדי הספרדי־הליטאי וניסיונה הרב היוו תרומה משמעותית להבנת ההקשר התרבותי של המחקר ולשיפור הרגישות התרבותית שלו, תוך מתן זוויות ראייה נשית לנושא שיש לגביו טאבו רב.
עמרי בינג ואביטל חיימי
תקציר
"אלימות היא השפה של אלו שאין להם קול" (King, 1968) והתפרצויות רגשיות והתנהגותיות של תלמידים הן השפה של מי שקולם אינו מספיק להם ושהמבוגרים בסביבתם אינם מצליחים להקשיב להם בדרך המתאימה להם. המערכת החינוכית כולה מתמודדת במהלך היומיום עם ביטויים מגוונים של התנהגויות מאתגרות, כגון התפרצויות רגשיות והתנהגותיות. כדי שהמערכת תהיה מסוגלת לתת מענה מותאם, הכלה וסיוע יעיל לתלמידים המפגינים התפרצויות רגשיות והתנהגותיות היא נדרשת לפתח כמה כלים ומשאבים. אלו כוללים: קיום של מנהל מקרה, יצירת בסיס לעבודת צוות יעילה, הבניית תהליכי הערכה, העצמת הידע והמסוגלות של הצוות החינוכי וקידום והובלה של שינוי ברמה המערכתית לשם הטמעת ערכים ונהלים. לסיכום, במפגש עם תלמיד המפגין התנהגויות אלו מוטלים על מנהלי בתי הספר, אנשי החינוך והמטפלים הן אתגר אישי מורכב הן אחריות וחובה ערכית ומקצועית ליצירת מעטפת חינוכית וטיפולית שתאפשר בסיס להתפתחות והכלה של התלמיד. מאמר זה מתמקד בהיבטים הארגוניים הקשורים להתמודדות עם התפרצויות אלו. מטרת המאמר היא לתאר ולסקור תופעה של התפרצויות בבית הספר, לבחון את השלכותיה ולהציע מענים ארגוניים מותאמים להתמודדות עימה.
מילות מפתח: התנהגות מאתגרת, חינוך, ניהול מקרה, תלמיד
עמרי בינג, עובד סוציאלי MSW, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל־אביב.
אביטל חיימי, עובדת סוציאלית MSW, מטפלת בילדים, בנוער ובמשפחות במרכז הורים-ילדים "נתיבים להורות".
אביטל חיימי ועמרי בינג חברים בצוות "מיתר," המתמחה בטיפול באנשים עם התנהגויות מאתגרות וקשיי תפקוד.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
בינג, ע' וחיימי, א' (2025). המעטפת – הכלת תלמידים עם קשיי תפקוד והתנהגות במסגרת חינוכית. חוקרים@החינוך המיוחד, 6, 52-28.
מטי זכאי משיח ודפנה טל[1]
[1] בביצוע המחקר השתתף הצוות החינוכי המוביל בבית הספר "גוונים" לתלמידים אוטיסטים: רינת נגני, דניאל נדל, סיון סיביליה עיני ואירית ששון.
תקציר
חדשנות חינוכית היא קריאה למערכת החינוך לייעל את דרכי ההוראה והלמידה הן של הצוותים החינוכיים הן של התלמידים. מעט ידוע על חדשנות חינוכית בבתי הספר של החינוך המיוחד, בפרט של אלו המיועדים לתלמידים אוטיסטים. לפיכך, במאמר זה יתואר חקר מקרה של חדשנות חינוכית, שהוטמעה בבית ספר לחינוך מיוחד המיועד לתלמידים אוטיסטים. במחקר נבחנו תפיסותיהם של חברי הצוות החינוכי ביחס לחדשנות ולשינוי שהיא חוללה. המחקר מבוסס על הגישה האיכותנית והתבצע על ידי ראיונות חצי־מובנים עם 21 אנשי צוות מבית הספר (18 נשים ושלושה גברים). מתוך המשתתפים שש הן מחנכות כיתה, שלושה מורים מקצועיים, שלוש נשות צוות טיפולי ותשעה תומכי הוראה. שלושה נושאים מרכזיים עלו מניתוח התוכן התמטי של הראיונות. הנושא המרכזי הראשון התייחס לתרומת התוכנית ולהשלכותיה החיוביות. בנושא זה התייחסו המרואיינים לשלושה היבטים: לתפקודי התלמידים, לגיבוש הזהות המקצועית של המורות וכן לחוויה הצוותית המגבשת שנוצרה בעקבות השינוי. הנושא המרכזי השני התייחס לאתגרים ולחששות של הצוות החינוכי בעקבות החדשנות שהוכנסה לבית הספר. בנושא זה המרואיינים התייחסו לשני מרכיבים – הקשיים שהשינוי עלול היה לעורר אצל התלמידים, והאופן שבו הצוות החינוכי התמודד עם הטמעת השינוי והשלכותיו. הנושא המרכזי השלישי והאחרון כלל הצעות של הצוות לייעול התהליך של הטמעת החדשנות בבית הספר . ממצאי המחקר מחדשים את הידע הקיים בספרות על חדשנות חינוכית במסגרות החינוך המיוחד. מסקנות המחקר מספקות השראה ומידע לקובעי מדיניות ולצוותי החינוך המיוחד השונים, ובפרט של אלו העובדים עם תלמידים אוטיסטים, בכל הקשור לחשיבות החדרתם של שינויים וחידושים במערכת החינוך המיוחד ולאדוות שמהלכים אלו מייצרים מבחינת התלמידים ומבחינת הצוותים החינוכיים.
מילות מפתח: חדשנות חינוכית, חינוך מיוחד, אוטיזם
ד"ר מטי זכאי משיח, מרצה וחוקרת בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית בית־ברל. מובילה את מוקד ההתנסות בתחום תלמידים מתמודדי נפש. חוקרת את תחום ההכלה (Inclusion) של תלמידים עם מוגבלויות במערכת החינוך ובחברה. התמחות באוטיזם.
דפנה טל, מרפאה בעיסוק ותיקה, העוסקת גם בהדרכה של צוותים חינוכיים ובפיתוח תוכניות בית ספריות בתחומי כישורי חיים, תעסוקה ועוד. עובדת בבית הספר "גוונים" לחינוך מיוחד המיועד לתלמידים אוטיסטים.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
זכאי משיח, מ' וטל, ד' (2025). "עכשיו אני מרגישה הרבה יותר מורה:" חקר מקרה של חדשנות חינוכית בבית ספר לחינוך מיוחד מנקודת מבטו של הצוות החינוכי. חוקרים@החינוך המיוחד, 6, 79-53.
עארף אבו-גוידר, עבד אלכרים אבו סרייה ובדיע אלקשאעלה
תקציר
שילוב תלמידים עם מוגבלות בבית ספר רגיל הוא אחד האתגרים הניצבים בפני מערכת החינוך. כדי שהשילוב יפיק את מרב התועלת האפשרית כיום יש צורך בשיתוף פעולה מלא בין כל חברי צוות ההוראה בבית הספר לבין התלמיד עם המוגבלות, וכן יש צורך בשילוב ההורים בתהליך הלימודי. על כן, מטרת המחקר היא לבדוק את העמדות של מורים בדואים בישראל כלפי שילוב תלמידים עם מוגבלות בכיתה רגילה. המחקר נערך על פי המתודה האיכותנית, והשתתפו בו 15 מורים ותיקים המלמדים בבית ספר רגיל שלומדים בו גם תלמידים עם מוגבלות.
מהמחקר עלה כי המרואיינים הדגישו צורך ניכר בפיתוח תוכניות תומכות הוראה ובהגברת שעות הלימוד הפרטניות כדי להתמודד בצורה יעילה עם השונות בכיתתם. כמו כן, הם ציינו את הצורך בחלוקה נכונה של השיעורים, בעיקר בשיעורי תגבור ובשיעורים פרטניים. לדעת המרואיינים, הליכי החברות שחווים התלמידים בכיתה הרגילה יכולים להכין גם את התלמיד עם המוגבלות לחיים ולחברה, וזאת בעזרת הוראה מותאמת ומיוחדת לכל סיטואציה בנפרד. עוד עלה בראיונות עם המורים שהאינטראקציה החברתית של תלמידים עם מוגבלות במסגרת בני גילם חיונית להתפתחותם. נוסף על כך, המרואיינים טענו כי יש ללמד את הילד המוגבל בקצב איטי יותר, ולהרבות בהמחשת החומר הלימודי.
מילות מפתח: ילדים בדואים עם מוגבלות, שילוב בכיתה רגילה, עמדות מורים כלפי השילוב, מערכת החינוך הבדואית
ד"ר עארף אבו-גוידר, מרצה ומוביל אקדמי־פדגוגי במכללה האקדמית אחוה ובמכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי וראש החוג לשפה וספרות עברית במכללה האקדמית בית ברל. מחקריו עוסקים בחקר האתגרים של סטודנטים ערבים־בדואים באקדמיה, בעברית כשפה שנייה באקדמיה, באתגרי מערכת החינוך הערבית־הבדואית בישראל, במגדר וחינוך ובפדגוגיה דיאלוגית.
ד"ר עבד אלכרים אבו סרייה, מרצה ומדריך בחינוך מיוחד במכללה האקדמית אחוה ומאבחן ליקויי למידה. תחומי מחקריו העיקריים הם בתחום שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים, ליקויי למידה וילדים עם אוטיזם.
ד"ר בדיע אלקשאעלה, מרצה ופסיכולוג מומחה, ראש תוכנית ההכשרה לחינוך מיוחד בחברה הבדואית במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי. מחקריו עוסקים בפסיכולוגיה, בחינוך מיוחד, ובהתפתחות בגיל הרך, תוך התמקדות בקידום למידה, רווחה נפשית, ושילוב חברתי של ילדים עם צרכים מיוחדים.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
אבו-גוידר, ע', אלכרים אבו סרייה, ע' ואלקשאעלה, ב' (2025). עמדותיהם של מורים בדואים בחינוך הרגיל כלפי שילוב תלמידים עם מוגבלות בכיתה רגילה. חוקרים@החינוך המיוחד, 6, 106-80.
רעיה אלון[1]
[1] מחקר זה בוצע בתמיכת קרן שלם.
תקציר
יחסי אחאים מהווים, לרוב, את מערכת היחסים הממושכת ביותר בחייו של אדם. אחאים לילדים עם תסמונת דאון מתמודדים לאורך השנים עם אתגרים הנובעים ממהות המוגבלות של אחיהם. לדינמיקה שבין אחאים לבין אחיהם עם תסמונת דאון יש השלכות ארוכות טווח על אופי יחסי האחים ועל הטיפול העתידי באח עם תסמונת דאון. מערכת יחסים חיובית בין אחים קשורה למעורבות רבה יותר של האח בטיפול באחיו עם תסמונת דאון לאורך החיים. מרכיב משמעותי במערכת יחסים זו הוא הקבלה של האח עם תסמונת דאון על ידי אחיו ללא הלקות, ולה השפעה על מערכת יחסי האחאים העכשווית והעתידית. המחקר הנוכחי, המתמקד בקבלת אחאים בגיל הבגרות המתהווה את אחיהם עם תסמונת דאון, התבצע בגישה של מחקר משולב שיטות, עם משקל דומיננטי על הגישה הכמותית. מודל המחקר שנבחן היה ניבוי של קבלת האח עם תסמונת דאון על ידי אופטימיות כאשר התמיכה החברתית והרגשות השליליים מהווים משתנים מתווכים. הראיונות נועדו להרחיב את הממצאים הכמותיים לגבי קבלת אח, תפקידה של התמיכה החברתית, ורגשות האחאים כלפי אחיהם עם תסמונת דאון. את חמשת שאלוני הדיווח העצמי במחקר מילאו 304 אחאים לילדים עם תסמונת דאון, בטווח הגילים 27-18. נוסף על כך, נערכו ראיונות חצי־מובנים בקרב אוכלוסייה נפרדת של 15 אחאים. נמצא כי התמיכה החברתית והרגשות השליליים של האח תיווכו את הקשר שבין אופטימיות לקבלת האח. התמות שעלו מהראיונות התייחסו לתיאורי הקבלה, לרגשות האחים כלפי אחיהם עם תסמונת דאון, ליחס החברה כלפי אנשים עם תסמונת דאון ולהשפעות של יחס זה על רגשותיהם ועל חוויותיהם של האחאים עצמם. ממצאי המחקר מספקים מבט מקיף ועשיר על קבלת אחאים בגיל הבגרות המתהווה את אחיהם עם תסמונת דאון.
מילות מפתח: אופטימיות, תמיכה חברתית, רגשות שליליים, קבלת אח, בגרות מתהווה
ד"ר רעיה אלון, ראש החוג לחינוך מיוחד במכללה ירושלים. מרצה בכירה, יועצת חינוכית, חברת סגל בתוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה ירושלים. תחומי מחקרה העיקריים הם משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים: אחאים בגיל הבגרות המתהווה, אימהות ואבות וכן היבטים רגשים בהתפתחות קריירה של עובדי הוראה.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
אלון, ר' (2025). קבלה של אחאים עם תסמונת דאון – מחקר משולב שיטות. חוקרים@החינוך המיוחד, 6, 147-107.
איתי הס
תקציר
התמורות המתחוללות בעקרונות התיאורטיים שבבסיס מדיניות ההכלה מחייבות שינוי גם במתודולוגיות במחקרים בשדה. המאמר מציג את פיתוחו של שאלון עמדות המתאים לבחינת משתנים ממודל חדש, המציע גישה עדכנית לזיהוי ולפיתוח פוטנציאל של יכולות בקרב תלמידים עם צרכים ייחודיים. במאמר מוצגים שלבי פיתוח השאלון וממצאי ניתוח־על שנעשה בו. ניתוח־העל התבסס על מסד נתונים הכולל 261 עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים, שנאספו מתוך 25 עבודות גמר בתוכנית לתואר שני בחינוך מיוחד במכללה אקדמית לחינוך משנת 2015 ועד היום. סולמות השאלון הכילו משתני הערכת עמדות ביחס לפוטנציאל יכולותיהם של תלמידים עם צרכים ייחודיים לפיתוח זהות עצמית מפוכחת, תקשורת בינאישית משמעותית וחשיבה אוטונומית. המשיבות והמשיבים השיבו בנפרד לגבי שלוש אוכלוסיות דומיננטיות בהכלה: תלמידים עם לקויות למידה, תלמידים עם אוטיזם בתפקוד גבוה ותלמידים עם מוגבלויות בראייה. ממצאי ניתוח־העל ביססו את המהימנויות של סולמות השאלון ושל תוקפו. נוסף על כך, חושבו ההתפלגויות של סולמות השאלון, הוצע האופן שבו אפשר להסיק מהם לגבי חיזוק תוקף השאלון והומלץ השימוש בו במחקרים עתידיים.
מילות מפתח: שאלון עמדות כלפי תלמידים עם צרכים ייחודיים, הכלה, חינוך מיוחד, ניתוח־על
פרופ' איתי הס, פרופ' חבר בתוכניות לתואר ראשון ולתואר שני בחינוך מיוחד במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. תחום התמחותו העיקרי הוא איכות חיים של ילדים, תלמידים ובגירים עם ליקויי ראייה ועיוורון.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
הס, א' (2025). שאלון עמדות כלפי פוטנציאל יכולותיהם של תלמידים עם צרכים ייחודיים: פיתוחו וממצאים עיקריים בשימושו בחינוך הכללי. חוקרים@החינוך המיוחד, 6,
168-148.
טניה לוי-גזנפרנץ ואליסיה גרינבנק
תקציר
מטרת המחקר היא לחשוף את תפיסותיהן של מורות המלמדות בבתי ספר יסודיים ועל־יסודיים לגבי תלמידים בסיכון ואת הידע שלהן באשר לחובת הדיווח. במחקר, שהתבצע במהלך מלחמת חרבות ברזל, התקיימו ראיונות חצי מובנים עם 31 מורות מצפון הארץ ומדרומה, אשר נשאלו על המאפיינים של תלמידים בסיכון ועל חובת הדיווח. בניתוח הממצאים נקבעו ארבע תמות. התמה הראשונה מתייחסת לתפיסות של המורות לגבי תלמיד בסיכון. תפיסות אלו עולות בקנה אחד עם ההגדרה שניסחה ועדת שמיד (2006), המונה שבעה תחומי חיים שבהם עלולות להיפגע זכויותיהם של ילדים במצבי סיכון. מדברי המורות עלה כי מלחמת חרבות ברזל הגבירה את מצבי הסיכון שהובילו תלמידים למעגל הסיכון. התמה השנייה מתייחסת לתפקידן של המורות כנשות חינוך בעבודה עם ילדים ונוער בסיכון. תמה זו מציפה שלושה היבטים מרכזיים שעלו מדברי המורות: זיהוי מצב הסיכון, דיווח ומעורבות ההורים או גורמי הסיוע, והצורך להיות עם התלמיד, לתמוך בו ולהקשיב לו. התמה השלישית מתייחסת לסוגייה של חובת הדיווח והתמה הרביעית נוגעת לתפיסתן של המורות באשר לחובת הדיווח. תמה זו משקפת את הדילמות הטמונות בביצוע החוק, אשר מובילות בסופו של דבר למצבים של אי־דיווח על מקרים של ילדים במצבי סכנה.
חשיבות המחקר היא בהתמקדותו בתפקיד המורים בזיהוי של מצבי סיכון בקרב תלמידים, בטיפול בהם ובדיווח עליהם, תוך יצירת סביבה בטוחה ומכילה. המחקר מצביע על מחויבות המורים לחובת הדיווח, אך גם על קשיים הנובעים מחוסר ידע ומחוסר הבנה של נהלים והיבטים חוקיים. ממצאי המחקר מצביעים על הצורך של המורים בהכשרה מתאימה שתסייע להם לזהות מצבים בעייתיים, לשתף פעולה עם גורמים מקצועיים ולהתגבר על חששות אישיים. נוסף על כך, המחקר מדגיש את הצורך במתן מענים רגישים ומותאמים למורים, במיוחד בתקופות של מלחמה או חירום, כדי לתמוך בילדים רגשית, חברתית ולימודית ולמנוע פגיעות ארוכות טווח ברווחתם ובבריאותם הנפשית.
מילות מפתח: ילדים בסיכון, תפיסות מורים, חובת הדיווח
ד"ר טניה לוי-גזנפרנץ, מרצה במסלול לתואר שני במינהל החינוך במכללת תל־חי וממונה על התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון 360 במחוז הצפון. מחקריה עוסקים בהדרכת מורים, בהתנהגויות ארגוניות, בניהול שותפויות בין־משרדיות ובילדים ובני נוער בסיכון.
ד"ר אליסיה גרינבנק, מרצה בכירה וראש החוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון. הכשרתה היא בתחום החינוך המיוחד ובתחום הייעוץ החינוכי. מחקריה עוסקים במשפחות לילדים עם מוגבלות, בשותפות בין צוותים חינוכיים ובין הורים לתלמידים עם מוגבלות, בלקות למידה, בילדים בסיכון ובעבודה של צוותים רב־מקצועיים.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט:
לוי-גזנפרנץ, ט' וגרינבנק, א' (2025). "אני מבינה שבתור מחנכת יש לי אחריות גדולה:" תפיסותיהן של מורות לגבי ילדים בסיכון ולגבי חובת הדיווח. חוקרים@החינוך המיוחד, 6, 201-169.