חוקרים@צוותי חינוך-הורים – גיליון מס' 4

נאוה דקל

תקציר

מאמר זה מציג את  מאפייניו של הקשר בין המחנכות והמחנכים להורי תלמידיהם בסוף המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים, החל מהעלייה הראשונה ומהעלייה השנייה לארץ־ישראל בין השנים 1914-1882. היו אלו שנות ההתיישבות היהודית החדשה בארץ, שבהן המורות והמורים העבריים הצטרפו לבתי ספר שהוקמו על ידי נדבנים יהודים ובהמשך דרכם אף הקימו בתי ספר חדשים. המחקר מתבסס על מסמכים ארכיוניים וביניהם כתבים של אנשי החינוך, ספרי זיכרונות, פרוטוקולים של ישיבות מורים, תעודות, מכתבי הורים ותקנונים של בתי הספר. מתוך המסמכים השונים עולה תמונה מורכבת של מערכת היחסים בין אנשי החינוך להורים, המצביעה על מתחים ומחלוקות לצד ניסיונות לשיתוף פעולה ביניהם. מתוך העדויות השונות אפשר ללמוד כי כמו בימינו, גם באותה התקופה הקשר בין בית הספר להורים היה נושא משמעותי ומורכב בעיני המורות והמורים; הם הבינו את חשיבותו והשפעתו של החינוך הביתי, אך עם זאת גם ראו בהורים מי שעלולים להפריע לחינוך "הנכון" בעיניהם.

מעבר לניתוח ההיבטים השונים של הקשר בין המחנכים וההורים בתקופה הנדונה, המחקר מצביע על חשיבותם של הקשרים בין מחנכים להורים לעיצובה של מערכת החינוך העברית החדשה בארץ־ישראל.

מילות מפתח: קשר מורים-הורים, ראשית ההתיישבות היהודית החדשה, מחנכים "חדשים", אידאולוגיה, לאומיות, מעורבות

The Relations Between Educators and the Parents at the Beginning of the New Jewish Settlement in Eretz-Israel

Nava Dekel

Abstract
This article examines the nature of the relationships between educators and parents during the formative years of the new Jewish settlement in Eretz-Israel, from the first and second waves of Jewish immigration (1882-1914). During that period, Hebrew teachers joined schools established by Jewish philanthropists and later founded new educational institutions themselves.

The research draws on archival sources, including educators’ writings, memoirs, meeting protocols, report cards, parents’ letters, and school regulations. These diverse documents reveal the complexity existing today as well of teachers-parents’ relationships, marked by both tensions and disagreements, as well as efforts to cooperate. Teachers recognized the critical role of parents in their children’s education but often viewed them as potential obstacles to achieving what they deemed the "right" education. This study highlights the centrality of these relationships in shaping the educational landscape of the new settlement in Eretz- Israel.

Keywords: Teacher-parent relationship, beginning of the new Jewish settlement, "new" educators, ideology, nationalism, involvement

למאמר המלא >>

ד"ר נאוה דקל, היסטוריונית של חינוך וחברת מערכת כתב העת חוקרים@צוותי חינוך-הורים.

ספרה כך למדנו – מבטים אל ראשית החינוך העברי בארץ־ישראל יצא לאור בדצמבר 2025 בהוצאת פרדס.

לציטוט:

דקל, נ' (2026). הקשר בין מחנכים להורים בראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ־ישראל. חוקרים@צוותי חינוך-הורים, 4, 26-1.

איריס ברנט

תקציר

המאמר עוסק בחוויותיהם הסובייקטיביות של הורים ישראלים בקבלת עצות חינוכיות, ובוחן את האופן שבו תרבות ההורות האינטנסיבית והקשרים מגדריים, זוגיים וחברתיים מעצבים את תגובות ההורים לעצה. המחקר מבוסס על ראיונות עומק עם 13 הורים לילדים בני 14-11 מאזור תל־אביב, תוך שימוש בניתוח תמטי איכותני ובהשראת המודל הביו־אקולוגי של ברונפנברנר (Bronfenbrenner, 1979).

מוצג סיווג תיאורטי חדש לשלושה טיפוסים של הורים – יוזמים, מתנגדים ואמביוולנטיים, המגלמים אופני תגובה מורכבים לעצה. סיווג זה מציע תשתית חדשה לפרשנות היחסים עם עצות חינוכיות לא כבחירה אינדיבידואלית גרידא, אלא כתגובה פרשנית למערך של עמדות ולחצים תרבותיים.

המאמר מצביע על פער בין פתיחות לעצות בתחומים אחרים לבין מורכבות רגשית בעצה הורית, במיוחד כאשר היא נתפסת כפוגעת באוטונומיה או כמשקפת שיפוטיות.

המחקר מצביע על מפת פעולה רגישה אך מחייבת להתנהלות עם כל אחד מהטיפוסים ההוריים, מתוך הבנה שגם יוזמה וגם הסתייגות עשויות לבטא דרכי הורות אחראיות. המורה נדרש ליזום, להוביל ולבנות דיאלוג לא כמתווך עצות בלבד, אלא כשותף במרחב שזור של זהויות, רגשות ופרשנויות. המאמר מציע שיח חלופי למודל הזירות או המעגלים ומציג במקומם תפיסה של מערכת בבושקה – אקולוגית, רפלקטיבית ורבת־רבדים שבה הילד, ההורה והמורה מעצבים זה את זה.

מילות מפתח: קשר הורים-מורים, אוטונומיה הורית, הורות אינטנסיבית, מודל אקולוגי

Between Push and Initiative: Israeli Parents’ Experiences in Receiving Educational Advice

Iris Berent

Abstract
The article explores the subjective experiences of Israeli parents in receiving educational advice, examining how the culture of intensive parenting, along with gender, couple and social dynamics, shapes parental responses to such advice. The study is based on in-depth interviews with 13 parents of children aged 11-14 from the Tel Aviv area, using qualitative thematic analysis inspired by Bronfenbrenner’s bioecological model.

A new theoretical classification is presented, identifying three types of parents – proactive, oppositional, and ambivalent – each embodying complex modes of response to advice. This typology offers a novel interpretive framework for understanding interactions with educational advice not merely as individual choices, but as interpretive responses to a network of cultural positions and pressures.

The article highlights a gap between openness to advice in other life domains and the emotional complexity surrounding parenting advice, especially when it is perceived as undermining autonomy or conveying judgment.

The study outlines a sensitive yet committed course of action for engaging with each parental type, recognizing that both proactivity and resistance may reflect responsible forms of parenting. Teachers are called upon to initiate, lead, and build dialogue – not merely as advice mediators, but as partners in an interwoven space of identities, emotions and interpretations. The article proposes an alternative discourse to the “arenas” or “overlapping circles” models, suggesting instead a Babushka system – ecological, reflective, and multilayered – in which child, parent, and teacher shape one another.

Keywords: Parent-teacher Relationship, Parental Autonomy, Intensive Parenting, Ecological Model

 למאמר המלא >>

ד"ר איריס ברנט, מרצה בחוג לחינוך במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, ומנהלת מכון ברנט לטיפול פסיכולוגי ומשפחתי. מחקריה עוסקים בהשפעות ההדדיות בין הורים, ילדים, משפחה ומערכות חינוך, תוך התמקדות בהקשר הפסיכו־חברתי של חקר התנהגות האדם. כמו כן, ד"ר ברנט חוקרת את רווחת המורים ואת שגשוגם במערכת החינוך. מחקריה בנושא זה מספקים תובנות מעשיות לשיפור מערכות החינוך ולתמיכה במורים לאורך הקריירה שלהם. פרסומיה כוללים מאמרים בכתבי־עת מובילים בתחומי הפסיכולוגיה והחינוך.

לציטוט:

ברנט, א' (2026). בין דחיפה ליוזמה: חוויות הורים בקבלת עצות חינוכיות. חוקרים@צוותי חינוך-הורים, 4, 61-27.

שירה רוזנברג

תקציר

מעורבותם של הורים במסגרות החינוך המיוחד היא גורם מרכזי בקידום התפתחותם, רווחתם והישגיהם של ילדים עם צרכים מיוחדים. הצלחת השותפות תלויה בעמדות אנשי הצוות וביישומן בפועל. מטרת המחקר הייתה לבחון את עמדותיהן של גננות בחינוך המיוחד בישראל כלפי שיתוף הורים, את הפרקטיקה המדווחת ואת הפער ביניהן.

המחקר התבסס על שאלון כמותי ייעודי שמילאו 44 גננות העובדות בגני חינוך מיוחד ברחבי הארץ. השאלון בחן הן את החשיבות שהן מייחסות להיבטים שונים של שיתוף הורים הן את תדירות הפעולות שהן נוקטות בפועל.

הממצאים הצביעו על עמדות חיוביות מאוד כלפי שיתוף הורים, במיוחד בהיבטי תקשורת, ליווי ותמיכה, אך נמצא פער עקבי ומשמעותי בין עמדות לבין פרקטיקה. בין יתר התחומים בלט נושא קבלת ההחלטות, שבו נצפה הפער הגדול ביותר.

החידוש במחקר טמון בהצגת תמונה רחבה של הפער בין עמדות לפרקטיקה בגני חינוך מיוחד לגיל הרך בישראל, ובהדגשת הצורך בפיתוח מענים מערכתיים ובהכשרה מקצועית ייעודית לגננות, במטרה לצמצם את הפערים ולחזק את שותפות ההורים בתהליכים החינוכיים.

מילות מפתח: מעורבות הורים, חינוך מיוחד, גננות, שיתוף הורים

Attitudes and Practices of Special Education Kindergarten Teachers in the Context of Parental Involvement

Shira Rosenberg

Abstract

Parental involvement in special education is a key factor in promoting the development and achievements of children with special needs. The success of such partnerships depends on educators’ attitudes and their actual implementation. This study aimed to examine the attitudes of early childhood special education teachers in Israel toward parental involvement, their reported practices, and the gaps between them.

A specially designed questionnaire was completed by 44 teachers working in special education kindergartens. The questionnaire assessed the importance attributed to different aspects of parental involvement and the frequency of related practices.

Findings indicated highly positive attitudes toward parental involvement, especially regarding communication, guidance, and support. However, a consistent and significant gap was found between attitudes and practice. The largest gap emerged in decision-making, highlighting the difficulty of involving parents in key educational processes.

The study contributes novel insights into early childhood special education in Israel and underscores the need for systemic measures and professional training to reduce these gaps.

Keywords: Parental Involvement, Special Education, Kindergarten Teachers, Parental Partnership

למאמר המלא >>

ד"ר שירה רוזנברג, מרצה בתוכנית לתואר ראשון בחינוך מיוחד ובתוכנית לתואר שני בחינוך מיוחד ובניהול מערכות חינוך במכללה האקדמית הרצוג. מומחית לחינוך מיוחד, התפתחות שפה, הוראת קריאה, שותפות הורים, ,SEL ניהול ומנהיגות ועוד. את עבודת הדוקטור שלה כתבה באוניברסיטה העברית בנושא מעורבות הורית בגני החינוך המיוחד מנקודת מבטם של ההורים והגננות (2019). תחומי המחקר והעשייה שלה עוסקים בשותפות הורים-צוותים, SEL, חוסן, פיתוח מקצועי של אנשי חינוך, חדשנות פדגוגית, הובלת תהליכי שינוי במסגרות חינוך מיוחד ועוד.

לציטוט:

רוזנברג, ש' (2026). עמדות ופרקטיקה של גננות לחינוך מיוחד בהקשר לשיתוף הורים. חוקרים@צוותי חינוך-הורים, 4, 94-62.

שירה בסר־בירון

תקציר

מערכת היחסים בין הורים למורים נחשבת לגורם משמעותי בהצלחת התלמידים ובהתפתחותם הרגשית והחברתית. בעשור האחרון גוברת ההתייחסות המחקרית לתפקידם של ההורים כשותפים לתהליך החינוכי, תוך בחינת השפעתם של גורמים תרבותיים, מוסדיים וחברתיים על אופני השותפות.

המחקר הנוכחי בוחן את הקשר בין הורים למורים במערכות החינוך בישראל ובארצות הברית מתוך נקודת מבטן של אימהות ישראליות המתגוררות בבוסטון, אשר ילדיהן למדו בשתי המערכות החינוכיות. באמצעות גישה איכותנית וראיונות עומק עם 32 אימהות נבחנו תפיסותיהן לגבי דפוסי תקשורת, רמות מעורבות ואופני השותפות עם צוותי החינוך בכל אחת מהמערכות.

ממצאי המחקר מצביעים על הבדלים תרבותיים. המערכת האמריקנית מאופיינת ברשמיות, בהיררכיה, בגבולות ברורים ובשקיפות, ואילו המערכת הישראלית נתפסת כגמישה, לא רשמית וישירה יותר. האימהות תיארו את המעבר בין המערכות כתהליך הסתגלות לתפיסות שונות של סמכות, של זמינות ושל מקצועיות. לצד האתגרים תוארו גם יתרונות בכל אחת מהמערכות, תוך הכרה בהשפעתו של ההקשר התרבותי על טיב הקשר עם המורים.

המחקר מציע תרומה תיאורטית להבנה של השפעת התרבות על קשרים בין הורים למורים ומדגיש את הצורך בעיצוב שותפות חינוכית מותאמת הקשר, המשלבת בין מבנה מקצועי לבין קרבה וגמישות. מהמחקר עולות גם המלצות מעשיות להתאמת דרכי התקשורת והמעורבות לצרכים התרבותיים של קהילות מגוונות.

מילות מפתח: יחסי הורים-מורים, מעורבות הורית, דפוסי תקשורת, חינוך בין־תרבותי, מערכות חינוך

Perceptions of Israeli Parents in Boston Regarding
Parent-Teacher Relationships in the United States and Israel

Shira Besser-Biron

Abstract

The parent-teacher relationship plays a key role in students’ academic success and social-emotional development. In recent years, growing research has explored the role of parents as educational partners, considering the impact of cultural, institutional, and social factors on these connections.

This study examines parent-teacher relationships in Israel and the United States through the perspectives of Israeli mothers living in Boston who have experienced both systems. Using a qualitative approach and in-depth interviews with 32 mothers, the study explored their views on communication patterns, parental involvement, and collaboration with educators.

Findings reveal distinct cultural differences: the U.S. system emphasizes formality, hierarchy, boundaries, and transparency, while the Israeli system is seen as more flexible, informal, and direct. Mothers described the transition as an adaptation to differing expectations of authority, accessibility, and professionalism. Despite challenges, they acknowledged strengths in both systems and the role of cultural context in shaping interactions.

The study contributes to understanding how culture influences parent-teacher relationships and calls for culturally responsive partnerships that balance structure with warmth and flexibility. Practical recommendations are offered for tailoring communication and involvement to diverse communities.

Keywords: Parent-Teacher Relationships, Parental Involvement, Communication Patterns, Intercultural Education, Education Systems

למאמר המלא >>

ד"ר שירה בסר-בירון, מרצה, חוקרת ומדריכה פדגוגית במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט ובמכללת חמדת. מחקריה עוסקים בהבנת הקשרים שבין הורים, מורים וילדים, ובפיתוח מיומנויות כתיבה ואוריינות, תוך התמקדות בתיווך חינוכי ורגשי.

לציטוט:
בסר-בירון, ש' (2026). תפיסות של הורים ישראלים בבוסטון לגבי יחסים בין הורים למורים בארצות הברית ובישראל. חוקרים@צוותי חינוך-הורים, 4, 138-95.